למידע נוסף ומאמרים:
_____________________

 
        הכנה כתה א' -   פיתוח יכולות למידה דרך תנועה | לילך אילון        
       
דני הוא ילד שמח, חברותי, חכם, אהוב, חמוד, שמאוד מתרגש ואנחנו אתו לקראת העלייה לכיתה א'. אנחנו קונים לו מחברות של סופרמן ותיק של ספיידרמן; לוקחים אותו לפגוש את המורה ואת הכיתה; מכירים לו חברים שילמדו איתו ועושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות על מנת שהוא ירגיש בטוח.

אבל האם יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות למענו?
האם דני באמת מוכן לדרישות של בית- הספר?
איך אנחנו יכולים לחזק אותו ולאפשר לו מעבר קל ונעים?

רוב הילדים מגיעים לכיתה א' בשלים (פחות או יותר) לתהליך ההסתגלות לבית-הספר, אך במקרים בהם קיים פער בין מוכנות הילד לדרישות המערכת, עלולים להיווצר קשיים הן בתחום הלימודי והן בתחום הרגשי. חוויית הלמידה מבוססת קודם כל על תהליכים גופניים.

לכן, כדי שלדני יהיה קל ללמוד ולהתרכז, אנחנו צריכים לתת את תשומת ליבנו לשתי מערכות גופניות עיקריות: 

  • המערכת המוטורית
  • הקלט החושי
​המערכת המוטורית
המערכת המוטורית מתחלקת לשתי מערכות-משנה: מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה. 
כשהמערכות הגופניות, הגסה והעדינה, אינן עובדות בצורה חלקה ובתיאום, נוצרים אצלנו מתח גופני גדול, קשיים בקריאה ובכתיבה ותחושת תסכול.

אחד הדברים הכי חשובים לתהליך הלמידה וליכולת הריכוז הוא הנשימה.
כאשר המוטוריקה אינה עובדת כמו שצריך, הנשימה נעצרת ומתח רב מצטבר בגוף.

איך מלמדים ילד לנשום? בוחרים פעולה יומיומית מהנה שמערבת נשימה, ולאט לאט משלבים לתוכה פעילות מוטורית נוספת (באמצעות דוקים, פאזל, פלסטלינה, ציור וכו') - כמפורט להלן:

  • נשיפה ויצירת בועות סבון.
  • מיקוד הנשיפה באמצעות בלון: למלא בלון ולראות כמה נשימות המילוי דורש, ואז- לנסות למלא את הבלון בפחות נשיפות.
  • שלהבת של נר: לכבות ממרחקים שונים.
  • כדורי צמר גפן: לנשוף למרחק, לשחק כדורגל נשיפות עם כדורי צמר גפן.
  • משרוקיות.
  • טיפות צבעי מים: לצייר עם קשית על דף.
​​בידול גס כאשר פעולה גופנית לא נעשית בצורה אוטומטית וקלה, תשומת הלב הולכת לביצוע המוטורי במקום לריכוז ולחשיבה. על מנת שהגוף לא יפריע לתהליכי הלמידה, דני שלנו צריך ללמוד להפעיל כל חלק של הגוף בנפרד, מבלי שייוצר מתח:
  • עיסוי של כל חלק בגוף בנפרד ושיום החלק. 
  • טיפות גשם": נוגעים בילד כשהעיניים שלו עצומות, והילד צריך להגיד איפה נגעו בו.
  • בלון: זורקים בלון וכל פעם נותנים הוראה לילד לפגוע בבלון רק עם חלק אחד של הגוף.
  • להתמסר עם כדור רק עם יד אחת, רגל אחת.  
מוטוריקה עדינה מוטוריקה עדינה קשורה כמעט לכל פעולה שאנחנו עושים בחיי היומיום: קשירת שרוכים, צחצוח שיניים, גזירה, כתיבה, ציור וכו'. המוטוריקה העדינה מהווה 50% מהקורטקס המוטורי!  אם המוח לא מצליח להפעיל את המוטוריקה העדינה בצורה תקינה הנשימה תיעצר, הגוף ייכנס למתח, יפריע לריכוז ויגרום לתנועתיות-יתר, לתחושת תסכול ולהימנעות. בנסיבות אלו, הקשב שאמור להיות מופנה לתהליכי הלמידה מופנה לקושי התפקודי.    

לכן חשוב, שדני שלנו ישלוט באצבעות הידיים!

לא צריך להתאמץ או לקנות משחקים מיוחדים. בואו נכנס למטבח- ומטבח יש בכל בית!

  • בידול ומתן תחושה לאצבעות על ידי עבודה עם בצק: ללוש, לרדד בידיים ו/או עם מערוך, לעשות עוגיות או כדורים מהבצק.
  • לחתוך סלט (יש סכינים המתאימים לילדים) ולמרוח את הלחם.
  • ספונג'ה: לטבול ספוג במיכל עם מים (עם סבון או בלי) ולסחוט אותו אל תוך מיכל אחר. לאחר שניקינו את המטבח, אפשר לתלות את הסמרטוט עם אטבים על חבל הכביסה!
  • סגירה של שקיות עם פס סגר ע"י האגודל והאצבע.

משחק עם גפרורים

  • מניחים גפרור בין שתי כפות הידיים ומשפשפים אותו.
  • מניחים גפרור על הרצפה ומגלגלים אותו תוך כדי לחיצה – כל פעם באצבע אחרת.
  • משחק "גולות" : כמה רחוק ניתן להעיף את הגפרור? כל פעם אצבע אחרת מנסה להעיף כמה שיותר רחוק. איזו אצבע הכי חזקה? 
  • משחק "דוקים" עם גפרורים.
  • כדורגל גפרורים :קובעים שער שדרכו הגפרורים צריכים לעבור, כל פעם משחקים באצבע אחרת.
  • עבודה בזוגות : אוחזים ביחד גפרור, אצבע לאצבע, והולכים ביחד מבלי שהגפרור ייפול.
​אבל זה לא הכל. יש עוד הרבה תרגילים שאפשר לעשות בבית, כמו למשל:
  • קריעת ניירות עם האצבעות ויצירת כדורים בגדלים שונים.
  • קיפולי נייר (אוריגאמי) כדי ליצור כובעים, סירות, מטוסים וכו'.
  • להשתמש בבקבוק עם מתז להשקיית עציצים או משחק עם אקדח צעצוע.
  • לצייר בעזרת פיפטה ומים צבעוניים (להשתמש בצבעי מאכל). 
  • פעילויות עם מטבעות: להפוך אותם, להרים אותם מהשולחן, להכניס לקופה וכו'.
  • מתיחת גומיות על האצבעות והורדתן ללא עזרת היד השנייה.
  • לשחק בגולות.
  • לרכוס כפתורים.
  • ללמוד לשרוך שרוכים עם מנקי מקטרות
  • להשחיל חרוזים
  • משחק עם אטב\פינצטה: להרים חפצים קטנים. 

חיזוק והכנת הגוף לכתיבה קריאה

חיזוק חגורת כתפיים כתיבה באה קודם כל מיציבה נכונה. כאשר חגורת הכתפיים אינה חזקה, הדבר משפיע על מנח כל הגוף ויוצר עומס. מערך יציבה לא תקין עלול לגרום לקשיים: קושי בישיבה לאורך זמן בכיתה, קושי בשימוש נכון וקל בעיניים ( עקב זוויות ראש או גוף לא נכונות), קשיי כתיבה (עקב לחץ על עצבי הצוואר).

כמו-כן נוצרת תנועתיות-יתר, עקב תחושת אי נוחות כללית של הגוף.

כיצד נחזק את הכתפיים?

  • "מריצה": הילד מניח את כפות הידיים על הרצפה, ההורה מחזיק את רגליו בקרסול והילד "הולך" על הידיים.
  • עבודה כלפי משטח ורטיקלי (לוח או קיר) או בגובה הכתפיים, כשהידיים נמצאות כנגד כוח המשיכה.
  • עמידת-ידיים על הקיר.

ימין ושמאל -  כיוונים: הכתיבה והקריאה מורכבת מזיהוי נכון של כיוונים: שמאל, ימין, מעלה/מטה, חציית קו-אמצע (כמו ברישום האות א'). לכן, יש חשיבות רבה ללמידה והפנמה של המושגים הללו בגוף, כצעד מקדים לתהליך למידת קרוא וכתוב.  ניתן ללמד ילדים מגיל צעיר להבדיל בין שמאל לימין, ע"י תרגילים גופנים פשוטים:

  • משחק כדור – לבעוט ברגל ימין, לבעוט ברגל שמאל. אפשר לסמן את הצדדים ולעבוד בהתחלה עם צבעים: שמאל כחול, ימין ירוק.
  • ים יבשה - כיוונים: קפצו עם הילד קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה, למטה ולמעלה, רבע, חצי או סיבוב שלם. כשאתם "נותנים הוראות", השתמשו במילים הנכונות,כמו ימינה ושמאלה. התרגול הזה יעזור בלימודי החשבון והכתיבה.

עבודה על גראפו-מוטוריקה: ​כדאי לתרגל ציור ספיראלות ויצירת רצף שמיניות כבסיס לכתיבה. בתוך מעגלים אלו מסתתרות רוב האותיות הכתב. תנועות אלו מאפשרות תרגול של תנועה עגולה, רצופה, תיאום של ראייה - תנועה כתנאי הכרחי לקריאה וכתיבה.


למידה באמצעות החושים: לימוד האותיות בדרך חווייתית, שמשלבת דמיון, חושים ויצירה: אפשר ליצור אותיות מגפרורים, מפלסטלינה, מקוביות. אפשר ליצור אותיות גם עם הגוף או עם אצבעות הידיים. למידה חושית מאפשרת הפנמה ועיבוד מהירים.  

על מנת לחזק את יכולת הקריאה:

אם אתם רוצים לעזור לילד בקריאה - קראו לו כמה שיותר סיפורים. שבו איתו, חבקו אותו, דאגו שהילד יראה את הכתוב. אתם יכולים להצביע עם האצבע על המילים שאתם קוראים. הראייה והשמיעה מקבילות לפעולת הקריאה. הילד מתרגל הקשבה וריכוז ואתם בונים לילד אוצר מילים שיעזור לו בעתיד. הילד "לומד" בתנאים אופטימאליים, מחובק ורגוע - איזה כיף.

מכון כושר לשריר הסבלנות אחד השרירים הכי חשובים שדני שלנו ייפתח עם עלייתו לכיתה א' הוא שריר הסבלנות. מסגרת בית- הספר דורשת מדני להיות סבלני, לחכות לתור, להצביע לפני שהוא מדבר, לשבת לאורך זמן וכו'. ההבדל בין הגן לבית-הספר כמוהו כהבדל בין ריצה למרחקים קצרים לריצת מרתון. אנחנו צריכים ליצור סיבולת.

 איך מפתחים את שריר הסבלנות?

  • לשחק הרבה במשחקי שולחן, בהתחלה בפרקי-זמן קצרים ולאט לאט להאריך את זמן המשחק.
  • לתרגל תורות: תורי-תורך.
​חשיבות המשחק בחוץ יוצאים לשחק בחוץ והרבה. פחות טלוויזיה, פחות מחשב, יותר פיתוח כישורים מוטוריים חיוניים!

  • פריקת אנרגיה!
  • טיפוס וזחילה – סולמות, הזחלה במנהרה בג'ימבורי - חיזוק מערכת ההצלבה
  • להסתובב – נדנדות, קרוסלות, טרמפולינות - חיזוק שיווי המשקל
  • משחקי כדור.
  • רכיבה על אופניים.
לסיכום
המעבר מהגן לכתה א' הוא מעבר משמעותי בחיי הילד. בגישת אלבאום בה אני מטפלת אנחנו מתייחסים לתנועה ולגוף כשער ללמידה. הקשר בין הגוף, ללב ולחשיבה הוא בלתי נפרד ולכן יש חשיבות גדולה לאיזון ולהעלאת היכולת הגופנית. אתם ההורים יכולים בעזרת תרגילים פשוטים בחיי היומיום להעניק לילד שלכם כישורי למידה ולעזור לו להתמודד עם השינוי הגדול בחייו: אפשר לחתוך סלט ולפתח את כישורי הכתיבה. רחצה בספוג  יוצרת רגיעה ומעלה את יכולת הריכוז בכתה. סיבוב קרוסלה בגינה השכונתית מרגיע את התנועתיות ומאפשר ישיבה לאורך זמן בלי להפריע למורה. 
למעשה, מה שאנחנו נותנים לדני שלנו זו יכולת שליטה וניהול. ברגע שהילד מסוגל לשלוט על הגוף שלו, אנחנו משיגים רוגע פיזי ורגשי  ומעלים את יכולת הלמידה והריכוז. איזון הגוף מייצר תחושת שלמות פנימית ויכולת של הילד לסמוך על עצמו ועל תיפקודו. 
       
        "ילדי הברדלס" - על ילדים ורגישות חושית  | לילך אילון        
                 
       
מכירים את הברדלס? גם במנוחה הקשב שלו מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת-לב.
הוא ערני; חוש השמיעה והריח שלו מחודדים ביותר; רמת האנרגיה שלו גבוהה; הוא אימפולסיבי; אינו מפחד לקחת סיכונים וממוקד ביותר במצבי לחץ.
עכשיו, הכניסו ברדלס כזה לכיתה! לא ישתגע?
 
ילדים רבים סובלים מ"תסמונת הברדלס", מקושי בויסות חושי. רגישות-היתר שלהם למגע, לריח ולצליל מאוד מפותחת. הם היו מסתדרים נפלא, אילו היו ציידים בסוואנה באפריקה. אבל הם לא.
יום-יום הולכים "ילדי הברדלס" לבית-הספר ויושבים בכיתה צפופה, בה הרגישות החושית שלהם מהווה חסרון במקום יתרון ויוצרת קשיי התנהגות, קשיי למידה ותגובות רגשיות קיצוניות.
 
פעמים רבות נכנס "ילד הברדלס" להצפה חושית. לא טוב לו בתוך העור של עצמו. ל"ילדי הברדלס" יש נטייה למזג קשה. קשה להם להיות רגועים או מרוצים, העולם מציק להם ומפריע. קשה להם עם שינויים והסתגלות למצבים חדשים, והם נוטים להיפראקטיביות, לסף תסכול נמוך ולהתפרצויות זעם. 
 
ילד שסף הגירוי שלו נמוך, קולט כל גירוי מהסביבה בעוצמה גדולה בהרבה מילד רגיל, ולרוב מעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה.
המפגש שלו עם גירויים הוא יומיומי ואינטנסיבי, והוא חווה את העולם כמקום מאיים ולא נעים, אפילו תוקפני. ולכן הוא מפתח מנגנוני הגנה הבאים לידי ביטוי בצורת הימנעות או בריחה מצד אחד, או בתוקפנות ובעויינות מצד שני.
 
הנה דוגמאות אחדות:
 
"המורה צעקה עלי"
כאשר קיימת רגישות שמיעתית, כל צליל בסביבה מסיח את הדעת. קולות יכולים להישמע חזקים יתר על המידה.
מ"ילד ברדלס" נשמע לעתים קרובות ש"המורה צועקת" כאשר היא מדברת בקול רם,  ולפעמים הוא מפרש את זה כאילו היא כועסת עליו.
הוא מוסח ומתקשה לבצע את המטלות בשיעור: כל תיפוף של עיפרון על השולחן או מלמול מסיחים את דעתו וגורמים להצפה ולקשיי ריכוז ולמידה. הוא אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי מימוש, וגם אם כן  - זה כרוך במאמץ רב ובתסכול.
 
"אבל הוא הרביץ לי"
כאשר קיימת רגישות למגע, כל מגע, ולו גם הקל ביותר, יכול להוות איום. האיום נוצר מהפחד שמא המגע יהיה לא נעים. ולכן, ילדים אלה נמצאים במתח מתמיד.
כל דבר מטריף אותם: גרביים לא מתוחות, תגיות בגדים, המורה שחולפת על פניו ומעבירה יד אימהית בשיער, צחצוח שיניים ועוד. הם עלולים להימנע ממפגשים חברתיים ושונאים נשיקות וחיבוקים.
"ילד הברדלס" נמצא במצב הגנתי כל הזמן, ועלול לפרש מגע בצורה פוגענית. למשל: חבר לכיתה שעובר מאחוריו וילקוטו פוגע לו בטעות בגב, יכול להתפרש כ"הוא הרביץ לי".
 
"הוא כל הזמן בורח מהכיתה"
רגישות לריח בכיתה יכולה ליצור הצפה ומעמסה תמידית. ריח מהכריכים בהפסקה, הבושם של המורה, ריחות גוף  - כל אלה משגעים את "ילד הברדלס" ויוצרים אצלו חוסר שקט וחוסר ריכוז.
 
"אסור שהפירה יגע באפונה"
"ילדי הברדלס" סלקטיביים מאוד בבחירת המזון שנכנס לפיהם, והם לרוב מסרבים להתנסות בטעמים חדשים ומפרידים את האוכל בצלחת. הרגישות לטעם אף היא חלק מהרגישות החושית. הם מנסים להישאר בשליטה דרך בחירת המזון.
 
אז מה עושים?
הדבר החשוב ביותר הוא המודעות. ברגע שנבין את הסיבות להתנהגות האגרסיבית או להימנעות של הילד, נוכל להכיל אותו ולעזור לו.
 
  •          איך ללטף ברדלס?
מצד אחד, הברדלס שייך למשפחת החתולים. מגע וליטוף נכונים יכולים מאוד להרגיע אותו ולהוריד את רמת המתח שלו. מצד שני, "ילדי הברדלס" שונאים הפתעות ומגע לא צפוי (הרי אף אחד מאיתנו לא ינסה ללטף ברדלס אמיתי בלי לוודא שהוא רוצה בכך, אלא אם כן בא לו לחטוף ביס).
 
רוצים ללטף "ילד ברדלס"?
 
  • תודיעו לו כשאתם רוצים לגעת בו, גם אם זו נשיקה או חיבוק. חשוב להבין, שלא כל מגע מתאים, גם אם זה מגע אוהב.
  • שחררו אותו מהצורך להיות נחמד לדודה או לסבא (במיוחד לזה עם השפם) ולהכיל נשיקות וחיבוקים מתוך נימוס.
  • הרגעה לפני השינה: אפשרו לילד לעשות אמבטיה במקום מקלחת. מגע המים של האמבטיה מרגיע ומכיל יותר מאשר זרם המקלחת. קנו לו ספוג שנעים לו. שימוש קבוע בספוג יוריד את הרגישות החושית של העור.
  • עיסוי בוקר וערב: מצאו את המגע הנעים לילד והקדישו זמן למגע עוטף ומכיל בוקר וערב. מגע שכזה יוריד את הרגישות וישלח את הילד עטוף ומוגן יותר לבית-הספר.
 
  •         דיאטת גירויים
שימו לב מה מציק לילד ונסו להפחית גירויים לא הכרחיים: הימנעו מתגיות בגדים, מגרביים ללא תפרים, מחולצות עם צווארון גולף, מנקניק סלמי בכריך, ממשחקי דגדוגים או ממוסיקה חזקה מדי. התחשבות ב"ילד הברדלס" ודיאטת גירויים מדוייקת תפחית הרבה מתח ומאבקים מיותרים.
 
  •         צאו לצוד
חשיפה הדרגתית לגירויים מלמדת את הילד שהוא יכול להתמודד, גם אם קשה לו. חברו אותו לכוחות הברדלס שבו, הצייד והאמיץ, - וצאו איתו  "לצוד" גירויים.
 
לדוגמא:
מסע צייד של ריחות בבית: טיילו עם הברדלס הפרטי שלכם בין חדרי הבית, ומצאו בכל חדר מה אפשר להריח: תבלינים במטבח, הוויסקי של אבא, הבושם של אמא.
כל פעם הריחו לרגע, ותנו לו להתרגל ולהתגבר על ריחות חזקים. אותו הדבר אפשר לעשות עם חוש הטעם, עם מגע ועם חוש השמיעה. הקפידו על מינונים מאוד קטנים בתור התחלה, על מנת להימנע מהצפה.
 
  •         לגיטימציה
כמו הנמר, גם הברדלס לא יהפוך את חברבורותיו. "ילד הברדלס" הוא ילד רגיש וכך יישאר. עלינו לעזור לו לעבוד עם הרגישות ולא לדכא אותה. ילדים רבים מנסים להסתגל לעולם בכל מחיר, כדי "להיות כמו כולם", והניסיון הזה שוחק ומעייף אותם מאוד.
למדו את "ילד הברדלס" שהוא נהדר כמו שהוא, ועזרו לו רק להוריד קצת  את הווליום. למדו אותו להתחבר למינונים שמתאימים ונעימים לו וספקו לו אותם. החזירו לו את השליטה בעולמו, על ידי הזכות לבחור ולזהות מה מתאים לו ומה לא.
כמו כן, ידעו את "ילד הברדלס" מראש על שינויים בסביבה או בסדר-היום. זה יפחית את המתח וייתן לו תחושה של שליטה לה הוא כל כך זקוק.

לסיכום:
 
בקליניקה שלי בחיפה אני עובדת הרבה עם ברדלסים, עם נמרים, ואפילו כמה עם טיגריסים. העבודה בקליניקה מתמקדת בהורדת הרגישות למגע מצד אחד, ובהעלאת היכולות הקואורדינטיביות ויכולת השליטה בגוף מצד שני. תהליך זה הוא עדין ורגיש ונעשה בליווי מדיטציה מיוחדת, דמיון מודרך, תרגילים מוטוריים ותרגילי הרפיה.    
 
הרבה ילדים עם רגישות חושית מאובחנים כבעלי הפרעת קשב, ולמרות שלא קיימת אצלם הפרעה נוירולוגית. את האבחון המדוייק כדאי להשאיר לאנשי המקצוע. אך אם הילד שלכם הוא גם "ילד ברדלס", אפשר בהחלט להוריד את הרגישות שלו ואת הסימפטומים הנלווים לה בצורה משמעותית, ללא צורך בתרופות. חשוב לזכור, שילדים אלו חיים את החיים בעוצמה לטוב ולרע, והתפקיד שלנו הוא לעזור להם למצוא את הדרך לאיזון ולשקט גופני ורגשי.
       
        למאמר נוסף בנושא ויסות חושי        
        לשאלות ו\או קביעת פגישת ייעוץ בקליניקה שלי בחיפה ניתן ליצור קשר כאן        

                                                              לילך אילון    |   חיפה   |   054-6245505   |   lilaceylon@gmail.com  |   כל הזכויות שמורות  © 

                                                                                                                                             עיצוב אתר : סטודיו דובלין  studiodooblin@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים